הספר הגיע אלי בדואר אתמול – יום ו'.

לאחר ארוחת שבת משפחתית פתחתי את העטיפה .

מצאתי את עצמי לקראת חצות, כמה שעות אחר כך, לאחר סיום המגע עם הספר - והפעםהקריאה היתה הרבה יותר ממעבר ממילה למילה ומדף לדף - כשהוא

מונח בכפות ידי כמוגש לעולה לאלים.

לא יודעת אפילו מדוע.

מאין הגשה כזו לייקום.

הוא עורר בי התרגשות כזו שאין מילים לתארה, בשום הוויית חיים לא הרגשתי כך,התרגשות של הצפה של אור וחיוניות ושמחה וגעגוע להוויות החיים מהפליאדים וטלוס.

לא סתם אני אומרת לך, איילת, שאל לי לנסוע לשם בקיץ – כי לא אחזור.

לא הרגשתי עייפות, ישנתי מעט במהלך הלילה וההתעלות היתה מצמררת ומרעידה.

לך, סימונה, אוכל רק לומר שהבית שנבחר לו לצאת לאור – הוא המדוייק ביותר.

מי שעיצב את הספר – במינוריות העוצמתית שלו וצבעו הכתום – עשה עבודה מופלאה.

הרי היה הגיוני שספר כזה יהיה בלהבה הסגולה, נכון? אז, זהו, שלא. כי הכתוםמחבר אליו אנשים שעדיין לא עשו את הדרך ובאיזה מקום מתאווים לכך.

ומי שכבר עשה את הדרך, ראוי שיזכור – כפי שכתבת, איילת – שהמשימות הן בפיסי (אדום וכתום), בחיבור לאנשים באינטראקציות אישיות אנושיות רגילות . כלומר, זוגיות,הורות, ניקיונות, הכנת ריבה – הכל.


חיבוק גדול,

מרים
​

​

אילת יקרה

בחרתי לבלות את יום הכיפורים  עם הספר שלך וזכיתי. מיד כשהתחלתי לקרוא כל הדפים היו מוארים ולא ראו את הכתוב , רק אור.

ועברה בי צמרמורת עזה בכל הגוף, ואז עם כל שורה ודף ועמוד הייתי איתך למעלה בשמי האור

ובתוך אמא אדמה, ממש חוויות ,היתה התחברות עם מדיטציה של מעיין החיים שאני מלמדת. בה נכנסים לבטן ​האדמה ותחברים

למעיין החיים. אני מכירה הרבה שנים את מעיין החיים שלי, הוא יפה וטורקיזי ומלא ירק ובעלי חיים, ממש גן עדן. אתמול כשקראתי

הובלתי למעיין החיים שהזכיר לי את טלוס ועברתי , הלכתי מאחוריו אל מקום חדש שלא ידעתי שקיים. אחר כך כשעשיתי מדיטציה

הייתי בטלוס בתוך אנרגיה קסומה, התהלכתי, ממולי עמדה מירה כולה מוארת והסתכלה עלי. הושטתי לה יד והיא באה וצעדנו

יד ביד אל תוך אותה אנרגיה עד שהגענו אל אור בוהק,מסנוור ............. תודה לך יקרה על היותך.

המון אהבה חנה אבני

 

​